יעקב רז נולד בה' בסיוון תרע"ט (3.6.1919) בעיר היראט שבאפגניסטן, ועלה לירושלים בגיל 10, בעיצומם של מאורעות תרפ"ט, מה שגרם לו להצטרף בגיל צעיר לשורות תנועת בית"ר, ומשם – לאצ"ל. שליטתו בשפה הערבית, ומסירות הנפש שגילה, גרמו למפקדיו להטיל עליו משימות מסוכנות בעורף האויב, אותן ביצע בגבורה, עד שמצא את מותו.
הימים היו ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח, ושוב החלו פרעות של ערבים ביהודים ברחבי ארץ ישראל. אך שלא כבפרעות תרפ"ט, בהן יכולת ההגנה היהודית הייתה אך בחיתוליה, הפעם עמדה לאנשי היישוב היכולת להתגונן, ואף להכות חזרה. אחת מאותן פעולות נקם הייתה אמורה להתרחש בכ"ז תמוז תרצ"ח (26.7.1938). יעקב אופר והולבש כיאות, ובמסווה של סבל הנושא משא כבד, נשלח להטמין פצצה בשווקי העיר העתיקה. איתרע מזלו, ובאותו יום הוכרזה שביתת מחאה כנגד פעולות האצ"ל האחרונות, ויעקב רז ומלווהו, יעקב קמרה, נתקלו בעיניים חשדניות ועוינות. לא היה זה עניין של זמן רב עד שהתגלתה תכולתו של הסל, ובעוד קמרה הצליח להימלט ולספר את שקרה, נדקר יעקב רז בגופו פעמים רבות, וגופתו הושארה להתבוסס בדמה. כאשר הגיעו למקום אנשי המשטרה הבריטית, גילו כי עודנו חי, ומיהרו להעבירו לבית החולים הדסה, ומשם לבית החולים הממשלתי. למרות הפצרות רופאיו, לא עזבוהו חוקרי המשטרה והמשיכו לתחקרו יומם וליל.
לאחר שבועיים בהם התפתל בייסורים, הרגיש יעקב בנפשו כי לא יוכל עוד לעמוד בפני שאלותיהם של החוקרים, והחליט לשים קץ לחייו ולא לבגוד בחבריו למחתרת. יעקב קרע מעליו את התחבושות שהיו על פצעיו, ותוך זמן קצר דימם למוות.
קברו נכרה בהר הזיתים, בחלקת "ראס איל עמוד", שנחרבה כמעט לחלוטין בימי ובידי השלטון הירדני. בסמוך למקום קבורתו המקורי, הוצבו מצבותיהם של ארבעה מחללי האצ"ל שגורל דומה עלה לקבריהם: יעקב רז,  אהרן מזיוף, מנחם לוי ויוסף דוקלר.

אגדת יעקב רז
אורי צבי גרינברג:

ציון הלוחמת, צוי ללוחמיך: עמד
כמו חילים בשפתים סגורות, כפי חוק
לטכס האבל לנפש חיל בר כבוד.
אנכי בפולין עומד ומספר מרחוק:
 
באדמת מלכנו דוד טמנו גוית
הנוקם יעקב רז, המנותח לנתחים.
אין גלעד משיש בהר הזיתים על בורו,
אין בנות ירושלים עולות להציע פרחים.
 
כבבץ האפל, לא באדמת עם נועז,
שקעה גוית הנוקם יעקב רזף
גויה עשוה חניתות ערבים
נתחים ונקבים.
 
מה פלא נתחי גוף זה מגויות
הרוגי בציון מידי ערבים?
אכן עלי זה ישירו מורדים
ועל אחרים ידוו הדוים
 
בבקר השכים יעקב רז מקודש
לשליחות הנקם, השליחות היחידה:
בזו כבתכריך, הוא יצא מלובש
לא צוה לביתו, לא נשק לפרידה.
 
מי ידע זיו פניו אז בשחרית ירושלים?
אני יודע פניו, אני מזרח מפניו:
כמי שבא מלכיש מביתר בשליחות
אחד הוא דורך באלפי משנאיו:
 
כן הלך לפנים בירושלים השכם,
אחיו הבריון ממרעי יוחנן
והגמול לאויב מנצר בכליו,
כרעם טמון וברק בענן
 
ועת סבוהו אויבים במקורי טורפים
הוא היה האחד ממאות אלפים
יהודים משפלים יהודים עבדים,
האחד הגבור והיפה ביפים!
 
 
עת סבוהו אויבים ויעשוהו כברה,
שכבו אז סרוחים, או ישבו לסעודה,
היהודים בציון, היהודים הכבויים,
ולא ידעו גוית מי אז נפלה שדודה.
 
אך אלו יתמו ובורות יבלעום,
הפקחים שבהם והכסילים עמם יחד.
כבהמות שאכלו את בשרן בחמום,
כן ירד גם זכרם, כגופם, אלי שחת.
 
עת סבוהו אויבים – ראה אלהים
וראתה ירושלים את בנה היחיד,
ואלהים וירושלים שתקו בסודם
ובנם השתפך חמת דם ולפיד
 
אך מיום שנאסף הנוקם יעקב רז
והורד אלי בור, שותת דם מנתחים,
אני רואהו הולך ברחובות עיר דוד
בולש במבואות ומקשיב אל פתחים
 
את השיר אני שר לכבודו וסודו,
כי הן פסל משיש עליו לא יוקם.
אך בלבוש הגואל, שיבוא בהודו,
גם שם הנוקם יעקב רז ירקם
 
ובנקמת כל הדם גם דמו ינקם
 
לבוב א' מרחשון תרצ"ט