במרומי הר הזיתים, בחלקו העליון של בית העלמין העתיק, נמצאת מערת קברים גדולה וייחודית. המערה חצובה בשני מסדרונות מקבילים במעין חצי עיגול, עם מעברים ביניהם. במסדרון החיצוני חצובים כ-30 כוכי קבורה וחדרי קבורה נוספים.

נוסעים שעברו במקום, יהודים ושאינם יהודים, דימו לראות במערה זו את קבריהם של הנביאים שהתנבאו בראשית ימי הבית השני: חגי, זכריה ומלאכי. תחילתה של מסורת זו במאה ה-14, אז ציין תלמיד הרמב"ן את המקום כקברו של הנביא חגי בלבד, אך לאחר שנים נוספו אליו בתיאוריהם של  הנוסעים גם מלאכי וזכריה. כיום מקובל הזיהוי כמערת קבורתם של שלושת הנביאים גם יחד.

המקום מקודש גם במסורת הנוצרית ובה הוא מיוחד לנביאיהם.
לפי אופי המערה והחציבה, נראה כי המקום, לפחות בחלקו (הכוונה לחדר הנמצא בקצה המסדרון המרכזי), שימש כמערת קבורה משפחתית  בימי הבית השני. לאחר מכן, ככל הנראה לא לפני התקופה הביזנטית, נחצבו המסדרונות והכוכים הנוספים. המקום הפך למקום קבורתם של עולי רגל וצליינים נוצרים במאות הרביעית והחמישית לספה"נ. הכתובות בנות תקופה זו שנחרתו על הטיח סביב פתחי הכוכים ציינו את שם הנפטר ואת מקום מגוריו, אך איננו יודעים עליהם פרטים נוספים: "אנטיוכוס מבצרה", היא בצרה שבדרום סוריה של ימינו, "זונודורוס מנעילה" בבשן, "אנמוס מפלמירה", הלא היא תדמור במדבר הסורי ועוד.
נשתמרו בידינו תיאורים רבים של המקום בידי עולי רגל, נוסעים וצליינים.
המערה נמצאת בבעלות הכנסייה הרוסית, אם כי קדמו לרכישתה ניסיונות רכישה מצדם של יהודי ירושלים, שאף הציגו מסמך המאשר את בעלותם על המקום, אולם הדבר לא צלח.

המערה נמצאת בחצר משפחת עות'מן. טלפון: 054-6987688
שעות פתיחה: כל יום עד 15:00 (כדאי לתאם מראש).
תשלום: טיפ.

במרומי הר-הזיתים, על קו הרכס, ניצב מבנה קטן, חבוי בין הבתים שסביבו. לפניו חצר התקהלות קטנה. במבנה מספר מדרגות היורדות אל חדר תת קרקעי ובו מצבת אבן. קשה לדעת מהו זמנו של חדרון זה והאם היה מערת קבורה או שהוא חדר חדש יחסית.

בעדויות היהודיות מאז ימי הביניים מזוהה המקום עם קברה של חולדה הנביאה שפעלה בארץ בשלהי ימי הבית הראשון, בראשית ימי פעילותו של הנביא ירמיהו. עם חולדה התייעצו שליחיו של יאשיהו, מלך יהודה באותה עת: "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקווה בן חרחס שומר הבגדים והיא יושבת בירושלים במשנה..." (מלכים ב' כ"ב, י"ד). על חולדה ידוע כי התגוררה ב"משנה", המזוהה ממערב להר הבית בגבעה המערבית. בימי הבית השני עמדו בחלקו הדרומי של הר הבית שני שערים – שערי חולדה, שהיו השערים המרכזיים לכניסה וליציאה לבאי המקדש. על פי מסורת קדומה מצוי קברה של חולדה בתוך העיר: ''... קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם..'' (בבא בתרא פ"א, הי"א), ועל כן יש המבקשים לאתר את מקום קבורתה בסמוך לשערים הנושאים את שמה ולא כפי מסורת הנוסעים במרומי הר הזיתים. 

שעות פתיחה: בתיאום מראש.
טל ' 050-5586843 054-6941902
תשלום: טיפ.

בתחתית המדרון של הר-הזיתים, סמוך לאפיק נחל קדרון, מתנשאים מספר מבני קבורה מרשימים ביותר, חצובים בסלע. אלו הם מערכות קבורה ו'נפשות' (מצבות הנצחה) של עשירי ירושלים וכוהניה שהחוקרים מייחסים את זמן בנייתם לשלהי ימי הבית השני. למרות זמנם המאוחר יחסית, הם נקראים בפי העם בשמות הקשורים לאירועים מימי הבית הראשון.
הצפוני שבמערכות אלו הוא 'יד אבשלום'.

מצבת 'יד אבשלום'
מצבת 'יד אבשלום' חצובה בחלקה התחתון בתוך הסלע בצורת קובייה ואילו חלקה העליון בנוי אבנים בדמות חרוט קעור ועליו מתנוסס עיטור דמוי פרח לוטוס. בחזית המצבה מפוסלים עמודים גבוהים, כותרות ועיטורים רבים. בתוך המבנה  נמצאים מספר חדרים ששימשו לקבורה.
מקור השם 'יד אבשלום' הוא בסיפור המקראי על אבשלום,  בנו השלישי של דוד, שנאמר עליו: "ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה" (שמואל ב' י"ח, י"ח). אבשלום המורד באביו הוא סמל של הבן הסורר ועל כן במאות השנים האחרונות נהגו יהודי ירושלים לקחת את בניהם ה'בעייתיים' וללמדם לקח אל מול מצבת  'יד אבשלום'. היו שהשליכו אבנים על המצבה כדי להביע שאט נפש מן הבן המורד באביו.
מאחורי יד אבשלום מבצבץ פתחה של מערת קבורה נוספת מתקופת בית שני - מערת יהושפט. זוהי מערת קבורה בעלת חדרים וכוכים שנועדה ככל הנראה לבני משפחתו של האיש המכובד שנטמן ביד אבשלום. פתחה של המערה  גדול ומרשים והוא מעוטר בגמלון יפהפה.

'קבר בני חֶזיר'
'קבר בני חזיר' היא  מערת קבורה החצובה מעל מצוק נחל הקדרון כשפניה מערבה.
חזית המערכת בעלת שני עמודים, שתי אומנות וכרכוב מעוטר והיא מובילה אל חדרי קבורה שנחצבו אל תוך ההר. מערכת הקבורה מתוארכת על ידי החוקרים למאה השנייה לפנה"ס. שלא כשאר מבני הקבורה המתוארים כאן, שאיננו יודעים מי נטמן בהם, במערה הזו נתגלתה כתובת מעל החזית: 'זה קבר והנפש שלאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוספ בן עובד יוספ ואלעזר בני חניה כהנים מבני חזיר'. על פי הכתובת נראה כי במערה נקברו צאצאים למשפחת הכוהנים 'חזיר' שעליה ידוע עוד מימיו של דוד: "ולבני אהרן מחלקותם... ויצא הגורל... לחזיר – שבעה עשר..." (דברי הימים א' כ"ד, א-ט"ו).
הכתובת מציינת את קיומה של נפש (מצבת הנצחה) על הקבר, אך זו אינה נמצאת היום במקום, ייתכן שעל המצוק שמצפון למערה עמדה פעם ה'נפש' של מערת קבורה זו, אולי בצורת פירמידה שהוסרה ברבות הימים.
 הכניסה לקבר בני חזיר בתאום מראש עם מרכז המידע בהר הזיתים  02-6275050.
 
'קבר זכריה '
מצבת קבר זכריה חצובה כולה בסלע. חלקה התחתון דמוי קובייה ומעליה מתנוססת פירמידה, חצובה אף היא. בחזיתה מגולפים עמודים, חצאי אומנות ועיטורים נוספים. זמנה של המצבה - המאה הראשונה לפנה''ס. במצבה אין כל חדר קבורה ויש להניח שהיא שימשה נפש לקבר שהיה בסמוך לה ולא שרד או שלא הושלמה חציבתו.
 על פי מסורת יהודית מן המאה ה-13 מצבה מרשימה זו קשורה לאירוע הריגתו של זכריה הכוהן בימי הבית הראשון: "ורוח א-להים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן... ויקשרו עליו ויהרגוהו אבן במצות המלך(יהואש) בחצר בית-ה'..." (דברי-הימים ב' כ"ד,כ-כ"ב).
חז"ל התייחסו בחומרה רבה לאירוע זה. המדרש מספר שכאשר הגיעו הבבלים לירושלים ראה נבוזרדאן שר הטבחים את דמו של זכריה מבעבע בחצר בית המקדש.
'אמר: מה זה? אמרו לו: דם זבחים שנשפכו. הביא דמים [של זבחים] ולא היו דומים. אמר להם: אם תאמרו לי מוטב, ואם לא- אני סורק את בשרכם במסרקים של ברזל! אמרו לו: מה נאמר לך, היה בינינו נביא שהיה מוכיח אותנו בדבר השמים, קמנו עליו והרגנוהו, וזה כמה שנים שלא היה דמו נח. אמר להם: אני אפייסו. הביא סנהדרין גדולה וקטנה וסנהדרין קטנה והרגם עליו - ולא נח. בחורים ובתולות הרג עליו - ולא נח. הביא תינוקות של בית רבן, הרג עליו - ולא נח. אמר לו: זכריה, זכריה, טובים שבהם איבדתים. נוח לך שאאבד את כולם? משאמר לו כך – נח' (בבלי גיטין, נ"ז, ע"ב).
ב'חצר' שסביב 'קבר זכריה' היו קבורים יהודים עד לחפירת המקום בשנות ה-60.

המערה הבלתי גמורה
מדרום ל'קבר זכריה' ניצבת מערת קבורה שנחצב בה רק המבוא, אך משום מה לא נסתיימה חציבתה מעולם. ישנם הסוברים ש'קבר זכריה' היתה ה'נפש', כלומר המצבה, של המיועדים להיקבר ב'מערה הבלתי גמורה'.

מתחם גדול זה הבנוי בדמות טירה גרמנית נמצא בתפר שבין חלקו הצפוני של הר הזיתים לחלקו הדרומי של הר הצופים, על קו הרכס, ובשל צורתו ומיקומו הגבוה הוא נצפה למרחקים. המבנה משמש כיום כבית חולים של אונר"א.
בעת ביקורם של וילהלם השני ואשתו בארץ בשנת 1898 הניח הקיסר את אבן הפינה למתחם שנועד במקורו לשמש מעון לצליינים גרמנים. בנייתו של המבנה נמשכה למעלה מעשר שנים והמקום נקרא בשמה של אשת הקיסר, אוגוסטה ויקטוריה. באולם התפילה בכנסייה שבמתחם, 'עליית ישו השמיימה',  מונצחים בפסיפס האפסיס הקיסר ואשתו, לבושים כקיסרים ביזנטים. מגדל הפעמונים של הכנסייה נראה נמוך בשל רוחבו אך התצפית מראשו מרשימה ומרהיבה. בראש המגדל תלויים פעמונים שהובאו מגרמניה  והעלאתם מיפו לירושלים חייבה לחסום את הדרך הראשית.

בימי מלחמת העולם הראשונה חנתה במתחם המפקדה של הצבא  הטורקי, ואילו הבריטים, עם כיבוש המקום, הסבו אותו למעון עבור הנציב העליון. הנציב הראשון ששהה במקום היה היהודי הרברט סמואל. ברעידת האדמה החזקה בשנת 1927 ניזוק המבנה ולאחר ששופץ שימש בית חולים של הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה.
בחלקו האחורי המזרחי של המתחם נמצא 'בית הגנן'. במבנה הזה נמצא 'המכון הגרמני-אוונגלי לחקר קדמוניות הארץ', שייסד התיאולוג, הבלשן והחוקר השוודי פרופ' גוסטב דלמן (1941-1855). הוא גם עמד בראשו מייסודו ב-1902 ועד מלחמת העולם הראשונה ב-1917. במקום ספרייה ומעט ממצאים ארכאולוגיים.

שעות פתיחה: ב' – שבת , 8.00 – 13.00. סגור בחגי הנוצרים.
תשלום: 5 ₪ לעלייה למגדל התצפית. כניסה חופשית לכנסייה. ללא נשק.
טלפון : 02-6287704

ב-1918 הונחה אבן הפינה להקמת האוניברסיטה העברית בהר הצופים במעמד שרים וראשי עם.  במעמד החגיגי השתתפו גם שר החוץ הבריטי בלפור, אלברט איינשטיין והרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן  קוק. בשנת 1925 נפתחו שערי האוניברסיטה לסטודנטים הראשונים. בשטח האוניברסיטה ניטע גן בוטני מעניין, המוסיף נוי למקום ומידע חשוב ללימודי הבוטניקה. בשטחו של הגן התגלו מספר מערות קבורה קדומות. באחת מהן התגלתה גלוסקמה הנושאת כתובת 'ניקנור עושה הדלתות'. ייתכן שכאן הונחו עצמותיו של אותו ניקנור הידוע מן המדרש, שהביא דלתות נחושת מאלכסנדריה שבמצרים, ואירע לו אִתן נס בדרכו בספינה. על שמו 'שער ניקנור' שהיה במקדש (משנה מדות פ"ב, מ"ג. תוספתא יום הכיפורים פ"ב, מ"ד).

במערה נקברו י.ל. פינסקר ומ. אוסישקין, ממנהיגי התנועה הציונית, בניסיון לייסד מעין 'פנתיאון',  בית קברות ממלכתי לראשי הציונות, אך חוץ משניהם לא נקבר כאן איש.
מכלול האוניברסיטה היה מובלעת ישראלית בשטח ירדני בין השנים 1948 ל-1967. עם שחרור המקום הוקם בו קמפוס חדש בדמות 'חומה ומגדל', המציין את שיבת עם ישראל בדור התקומה.

המלון ניצב במרומי הר הזיתים, בתחילת השלוחה היורדת דרומה, גבוה ונישא אל מול פני הר הבית. לפני המלון רחבה גדולה שעליה בנויות 'מרפסות-תצפית' אל מקום המקדש, העיר העתיקה והעיר ירושלים כולה. מהמקום נשקף מבט מרהיב המושך תיירים ומטיילים ישראלים רבים.

המלון נקרא בשמו זה בשל שבע הקשתות המעוצבות בחזיתו. הממד המזרחי ניכר בעיצוב הקשתות  ובמספר שבע הנחשב 'מקודש'. המלון מוכר יותר בשמו הקודם 'אינטרקונטיננטל', כפי שכונה בעת שהוקם בידי חברת 'פאן-אמריקן' האמריקאית.

השטח שעליו בנוי המלון, שהיה מעובד בגידולים חקלאיים שונים עד הקמתו, נקרא 'אל-קעדה', כלומר 'הישיבה', או 'מקום הישיבה'. ייתכן כי שם ערבי זה שומר על המסורת היהודית המזהה בפסגת הר הזיתים את המקום שבו שהתה השכינה במשך שלוש שנים ומחצה לפני חורבן הבית, בצפייה שישראל יעשו תשובה. יש המזהים באזור המלון את האתר שבו התקיים בימי הביניים טקס גדול של חכמי ישיבת ארץ ישראל ביום הושענא רבה, שבו נקבע לוח השנה, נודו הקראים ועוד. טקס זה נערך במרומי הר הזיתים, סביב 'כסא החזנים' המזוהה בסביבה (באיזור 'כנסיית-העלייה' או 'דומינוס פלוויט').

בתאריך 28.5.1964, שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים, התכנס במלון הזה (אז 'אינטרקונטיננטל') הקונגרס הפלסטיני הראשון, ובו נוסד הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ). באופן אירוני, מרחבת אותו מלון ניהל מוטה גור את הקרב על שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים ונתן את הפקודה המפורסמת לכבוש את הר הבית.

התצפית שוכנת בראש המדרון היורד מהר הצופים אל 'עמק צורים', מעט מדרום למכלול האוניברסיטה העברית, סמוך לרחבת התורמים והנדיבים שלה.

נקודת התצפית שוכנת בצִלם של מספר עצי אורן גדולים ורחבי צל, ונשקף ממנה מבט נרחב על ירושלים: השוליים המערביים של רכס  הזיתים, מורדות הר הזיתים אל עמק צורים ואפיק הקדרון, הר-הבית והעיר העתיקה. מצפון לעיר העתיקה משתרעות השכונות החדשות יחסית של 'היציאה מן החומות' צפונה ומזרחה. במערב – קו הרכס של המגדלים במרכזה של ירושלים, ושכונות 'היציאה מן החומות' מערבה. בדרום 'סוגרים' רכס ארמון הנציב והר גילה.

התצפית נקראת על שמו של ניצב יוסף יהודאי ז"ל, מי שהיה מפקד מרחב ירושלים במשטרת ישראל. מעט לפני פטירתו אמר בראיון לברוך המאירי:
"אני מאוהב בירושלים, נהנה מכל רגע ורגע, ורואה זאת כחובה וכזכות לשרת עם אנשים כמו אנשי מרחב ירושלים. כולי התפעלות מהנכונות של שוטרי המרחב וקציניו להקדיש מזמנם למען ירושלים, מעבר לתפקידם ומעבר לזמנם".
נפטר בן 42, ביום כ' בסיון תשמ"ט (23.6.1989).

בחלק העליון של מדרון הר הזיתים, בחזיתו של מלון 'שבע הקשתות', בצמוד למגרש החניה, בנויה 'תצפית רחבעם' על שם שר התיירות, האלוף (מיל.) רחבעם זאבי הידוע בכינויו 'גנדי', שנרצח בידי מחבלים במלון היאט הסמוך. התצפית צופה ממרומי הר הזיתים אל מקום המקדש, הר הבית, העיר העתיקה וירושלים כולה. התצפית גם מאפשרת מבט אל בית העלמין היהודי שבמורדות הר הזיתים, וממנה יוצאות מספר דרכים החוצות אותו. הנוף הנשקף מן המקום מרהיב עין ומושך תיירים רבים ואף מטיילים ישראלים.

במקום שירותים ציבוריים.

פארק "עמק צורים" שוכן בחלק מיובלו העליון של נחל קדרון, מצפון-מזרח לחומת העיר העתיקה. הפארק משתרע על שטח של 170 דונם והוא חלק מ'הגן הלאומי סובב חומות ירושלים'. השם העברי, 'עמק צורים', הוא תרגום שמו הערבי של המקום 'א-סוואנה' שמשמעותו אבני צור הנמצאות בסביבת העמק.

לבריטים ששלטו כאן בין השנים 1948-1917 היה חשוב שחומת העיר העתיקה תבלוט מעל סביבתה ותהווה גורם דומיננטי. לכן הקפידו בתכנון העיר שלא לבנות צמוד לחומה ולהשאיר סביבה 'ריאה ירוקה'. כך נוצר מצב שהשטח נותר עד היום ללא בנייה ויכול לשמש לתיירות ונופש. אולם מאז השלטון הירדני  ואפילו תחת השלטון הישראלי לא נאכפו חוקי עזר אלו והאזור הלך והתמלא בבנייה לא מתוכננת. השטח שנותר, ממורדות הר הצופים ולאורך אפיק הקדרון, מכונה 'עמק צורים'.

במקום התגלו מספר מתקנים חקלאיים ששימשו כ'עורף חקלאי' של ירושלים בתקופות שונות (חלקם נמצא בשטח וחלק נלקח לשימור ועתיד להיות מוחזר).

בסככה צדדית שוכן פרויקט 'סינון העפר מהר הבית'. הפרוייקט, בפיקוחם של  ד"ר גבי ברקאי וצחי צוייג מאוניברסיטת בר אילן ובתמיכת עמותת אלע"ד, נועד לגלות שרידים שהיו בהר הבית והוצאו משם בחפירות ללא פיקוח ארכאולוגי ובניגוד לחוק שהתקיימו בשנת 1999. חפירות אלו בוצעו על ידי הוואקף המוסלמי כדי להקים מסגד תת קרקעי ענק באזור 'אורוות שלמה', בחלק הדרומי של הר הבית. החפירה שנעשתה בחשכת לילה עוררה סערה ציבורית גדולה מכיוון שבהר הבית לא נערכה מעולם חפירה ארכאולוגית שיטתית, והוצאת כמות אדירה של חומר באמצעות כ-400 משאיות פגעה באורח בלתי הפיך במורשת העם היהודי והעולם כולו. ארכאולוגים ואנשי ציבור רבים הרימו קול זעקה אך הנזק כבר נעשה. כל מה שנותר היה לאתר את השפכים ולבדוק את הממצאים שבהם, שכן לכל ממצא מהר הבית יש חשיבות רבה גם אם לא נמצא באתרו. במסגרת מפעל הסינון נתגלו אלפי פריטים מכל התקופות, ביניהם שברי אבן מעוטרים בעיטורים המוכרים מימי הבית השני בשיא תפארתו, ראשי חיצים של צבא נבוכדנצר וגם של הרומאים וכן מטבעות וקישוטים מכל התקופות. בין הממצאים המרתקים ביותר נכללות בולות (טביעות חותם) שחתמו חבילות או אגרות, אוסטרקונים כתובים כתב עברי עתיק, חותמות ועוד.

 לתיאום ביקור והתנדבות בפרויקט סינון שפכי הר הבית - מרכז מבקרים עיר דוד  6033*.

מכלול 'בית אורות' עומד במורדות רכס זיתים-צופים, ב'תפר' ביניהם, למרגלות מתחם 'אוגוסטה ויקטוריה'. המבנה נרכש בשנת 1986 כדי להקים גרעין לשכונה יהודית ראשונה על הר הזיתים.
במקום שוכנת ישיבת ההסדר 'בית אורות'.

סמוך לכביש יריחו הישן, למרגלות הר הזיתים, ניצבת אנדרטה ממתכת, בעלת צורה מיוחדת: כנף נשר נישאת אל על וכנף שנייה שבורה. לרגליה אבן ועליה הכתובת 'לזכר חללי סיירת 75 חטיבה 80'. האנדרטה הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים לזכר חמישה צנחנים מאנשי הסיירת שנהרגו על גשר נחל קדרון.

בערבו של יום ה-7 ליוני 1967 נערכה חטיבת הצנחנים שהגיעה למוזאון רוקפלר להתקפה על אוגוסטה ויקטוריה ורכס א-טור.  כוח טנקים נע לפני חיילי הסיירת אך בשל טעות בניווט המשיך במורד דרך יריחו במקום לפנות מזרחה לעבר הר הזיתים. בשלב הראשון עוד היה הכוח מוסתר מעיניהם של החיילים הירדנים שהיו על החומה, אך בהמשך המורד נחשף לאש חזקה. חלק מהחיילים נפגעו ופעולת החילוץ בחשכת הלילה הסתבכה אף היא ואחד הטנקים התהפך מהגשר שמעל הקדרון אל העמק למטה. האנדרטה לזכר חמשת חללי הקרב הוקמה בתחילה במורד הכביש, סמוך לגשר נחל קדרון, במקום שבו התנהל הקרב. מאוחר יותר הוקמה האנדרטה הנוכחית כאתר הנצחה לשבעת חללי היחידה במלחמת ששת הימים, ולשאר 47 חללי הגדוד שנפלו במלחמת יום הכיפורים.

האנדרטה עוצבה בידי הפסלת יונה פלומבו, ועיצוב האבנים והחקיקה עליהן בידי מרדכי כפרי. היא נבנתה בדמות נשר מתכת שכנפו פצועה. כנף אחת שלו ישרה, חזקה ופרוסה אל על, סמל ללוחמי היחידה בלחימתם. הכנף השנייה נטויה, שבורה ומרוסקת, ואברותיה נפרדות והיא מסמלת את הנופלים בקרב. משני צדדיה של האנדרטה מונחות מספר אבנים: אבני בזלת מן הצפון ואבני שחם מדרום הארץ.

ליד האנדרטה מתקיימת אזכרה מדי שנה ב'יום ירושלים', כ"ח באייר.